סלט צבעוני של סוף הקיץ

"מה סלט, מה?" ס' מתפרצת עלי מיד כשהמלצר מסיים לקחת מאיתנו את ההזמנה. "אם אני כבר יוצאת לאכול בחוץ, אני אנצל את זה כמו שצריך ולא אבזבז את זה על ערימה של עלי חסה עם מלח."

"אני אוהבת סלטים," אני מתגוננת בקול ענות חלושה. "ולא כל הסלטים הם ערימה של עלי חסה."

"עדיין, סלט זה סתם ערימה של ירקות. זה לא אוכל."

מפגשי השלמת פערים הם מפגשים מוזרים. עצם העובדה שיש פערים שצריך להשלים מבטיחה שלל שתיקות מעיקות, שיחות מעושות וסיפורים מאולצים.

"אז מה קורה?" ס' שואלת ואני מנסה לחשוב מאיפה אני מתחילה בכלל לענות על השאלה הזו ושוקעת בתוך עצמי, משתתקת. אני מסתכלת על ס'. גם היא שותקת עכשיו, שקועה במנה שלה כמו שרק מישהי שמנצלת כמו שצריך את ההזדמנות לאכול בחוץ יכולה לשקוע במנה. בזוית העין אני קולטת התחלה של חיוך. העיניים שלה קצת נוצצות. נדמה לי ששני אלה לא קשורים לאוכל, אבל אני כבר לא יודעת לומר בודאות. פעם ידעתי.

במפגשים כאלה, מפגשי השלמת פערים, נאמר הרבה, אבל גם לא נאמר כלום. מילים עומדות על קצה הלשון, מנסות להתגלגל החוצה אבל נשארות תקועות. משפטים מתחילים להיאמר ונקטעים. ושוב שתיקה. האוויר בינינו ספוג בגעגוע. האווירה מוכרת, אבל קשה להתעלם מאי הנוחות, מהתחושה הקשה של ההחמצה.

באופן טבעי השיחה בורחת למחוזות מוכרים. במקום לגשר על הפערים בהווה, אנחנו חוזרות שוב ושוב לחוויות עבר משותפות, דשות בהן הלוך וחזור. גם זה נעים. כל אחת מנסה ללקט את הזכרונות המוצלחים ביותר, לדלג על אלה שעלולים להכאיב למי מאיתנו, אם כי נדמה לי שבשלב מסוים שתינו שמות לב שהחיפוש הזה אחר סיפורים מלפני עידן ועידנים רק מדגישה את התהום הפעורה בינינו היום. ושוב השקט הזה.

"איך היה הסלט שלך בסוף?" ס' שואלת, בעיקר כדי להפיג את הדממה ואני אומרת לה שלא משהו, למרות שדווקא היה לי טעים, כי נדמה לי שתשובה כזו תהיה פרודוקטיבית יותר לשיחה בינינו.

ואני צודקת.

"כי סלט זה סתם ערימה של ירקות, זה לא אוכל!" מכריזה ס' בהבעת ניצחון. החיוך שלה מתרחב ומאיר את כל בית הקפה. אני, שזוכרת תקופות פחות מחויכות, שמחה לראות שדבר פעוט כמו ערימה של ירקות גורם לה לחייך ככה. באופן אוטומטי אני נדבקת ממנה ומחייכת בעצמי. נדמה לי שהאווירה הופכת נינוחה יותר.

כמה הערות לפני שמתחילים:

פלפל קלוי – בואו נשים את זה על השולחן כבר עכשיו: מעולם לא הכנתי פלפל קלוי במיוחד לצורך שילובו במתכון כלשהו. העניין הוא שאני אוכלת פלפלים טריים רק כשהם ממש טריים, קשים ומתפצחים. ברגע שהם מתחילים להתרכך, אני לא מסוגלת לאכול אותם יותר ובמצב כזה, קליית פלפלים היא פשוט הדרך הטובה ביותר לנצל אותם עד הסוף. התוצאה היא שפלפלים קלויים הם מוצר די קבוע במקרר שלי. זה כל כך טעים ולא פחות חשוב, זה כל כך פשוט – מחממים תנור לחום גבוה, חותכים את הפלפלים לחצאים (כמובן מנקים אותם מהגרעינים), אופים 25-30 דקות עד שהם משחימים ומתרככים, דוחפים אותם לתוך שקית, קושרים, ונותנים להם להזיע עד שהם מתקררים. כשהם קרים, בגלל אפקט השקית, אפשר לקלף אותם בקלי קלות. אתם מוזמנים להכין פלפלים קלויים במיוחד עבור המתכון הזה, או להחליף את הפלפל הקלוי בפלפל אדום טרי (ולו כדי לשמור על הצבעוניות), או לאמץ את השיטה שלי ולדאוג למלאי קבוע של פלפלים קלויים וככה לחסוך את הדילמה ולהרוויח תוספת נהדרת לסנדוויצ'ים, סלטים, ועוד המון מנות אחרות.

עלי בייבי – בעצם, אפשר להשתמש באיזה עלים ירוקים שאתם מעדיפים – בייבי, רוקולה, רוקט, בייבי תרד. הכל עובד. הדבר היחיד שחשוב פה זה להוריד לעלים את הגבעול, ולקצוץ אותם היטב. אני השתמשתי ברוקולה, אגב.

חיטה – גם החיטה כאן היא לא מנדטורית. אפשר להחליף אותה באורז, בורגול, קוסקוס – מה שאתם מעדיפים. אני אוהבת חיטה בעיקר בגלל המרקם הכיפי והנגיס שהיא מקבלת אחרי בישול, אבל לא חייבים. אם בוחרים כן להשתמש בחיטה, אני ממליצה להשרות אותה מספר שעות לפני הבישול. הבישול עצמו די פשוט – שמים הרבה מים רותחים בסיר, מוסיפים את החיטה ומלח, מבשלים 25-30 דקות בסיר מכוסה ומסננים בתום הבישול. רק אל תשכחו לטעום ולוודא שהחיטה הגיעה למרקם שמוצא חן בעיניכם לפני שמסננים את המים.

שזיפים – הכוונה היא לשזיפים השחורים-סגולים החמצמצים, אלה שמבפנים יש להם צבע בורדו יפהפה. אני בטוחה שיש להם גם שם יפה, כי לזנים השונים של השזיפים יש שמות יפהפיים (סנטה רוזה, למשל), אבל האמת היא שאני פשוט לא יודעת לקשר בין זן השזיף לבין השם שלו. אולי תמונה תעזור.

ואחרון חביב: סלרי – אני יודעת, אני יודעת. סלרי?! מי אוהב סלרי בכלל? אבל בסלט הזה הוא עובר טיגון קצר, הטעם שלו הופך למעודן הרבה יותר והוא משתלב יפה מאוד בסלט. אם לא שכנעתי אתכם, אפשר לוותר עליו.

ומתחילים…

מרכיבים:

  • כוס-כוס וחצי חיטה מלאה (אחרי בישול)
  • פלפל צהוב אחד
  • פלפל אדום קלוי אחד
  • גזר אחד גדול
  • 2-3 גבעולי סלרי
  • צרור נדיב של עלי בייבי ללא גבעולים
  • חצי בצל סגול
  • 2 שזיפים
  • מעט שמן לטיגון הסלרי

לרוטב:

  • מיץ מחצי לימון
  • כפית סילאן
  • 2 כפות שמן זית
  • מלח, פלפל לפי הטעם

הכנה:

  1. קוצצים את כל הירקות דק-דק-דק. את הפלפל, הפלפל הקלוי, הגזר, עלי הבייבי, הבצל והשזיפים  מערבבים בקערה יחד עם החיטה.
  2. מטגנים את הסלרי הקצוץ עד שהוא מזהיב מעט ומערבבים עם שאר רכיבי הסלט.
  3. מערבבים היטב את כל רכיבי הרוטב, שופכים מעל הסלט ומערבבים היטב.
  4. אוכלים בתאבון רב.

כמו רמזור מקולקל.

זה כבר יותר טוב.

הצבעים, הצבעים.

מודעות פרסומת

השארת תגובה

מתויק תחת ירקות, סלטים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s