מזללה – רוצו לשם

"בוא נצא לאכול איפשהו, בא לי מסעדה טובה," אמרתי לר' לפני כמה ימים ובן רגע עיניו חשכו.

ר' לא אמר הרבה, אבל יכולתי לראות שהוא מודאג. הרי המסעדות הרגילות שלנו, אלה שנהגנו לצאת אליהן יחד, הן מסעדות שרחוקות מרחק שנות אור מטבעונות. אז זה כמובן נחמד להיות טבעונית בבית, וחדוות הבישול המחודשת שתקפה אותי היא ודאי לא משהו שר' יתלונן עליו, אבל לצאת עם זה החוצה, למסעדה רגילה? להסביר למלצרים מה אני אוכלת ומה אני לא אוכלת, להתחיל לפרק מנות לגורמים? אין ספק שהרגע שבו חברתו חובבת הפיין דיינינג תחליט לקחת את השגעון הטבעוני החדש שלה צעד אחד קדימה הדיר מנוחה מעיניו.

"בטח," הוא אמר לבסוף. "רק תבחרי לאן את רוצה ללכת."

הפעם היה זה התור שלי להיבהל (ואולי מלכתחילה הדאגה הייתה רק בראש שלי?). גם בלי להריץ בראש את כל רשימת המסעדות האהובות עלי, ידעתי שרובן ככולן לא יתאימו לנו יותר. אז לאן הולכים? אחרי חיפוש מסיבי של ביקורות באינטרנט, הרמתי כמה ימים מראש טלפון חששני משהו למזללה. "אני טבעונית," גמגמתי בטלפון. "יש סיכוי שיהיה לי מה לאכול אצלכם?"

כבר ברגע הראשון הבחורה בצדו השני של הקו הפתיעה. היא ידעה מה זה אומר שאני טבעונית ומה בדיוק אני לא אוכלת והודיעה לי בחביבות שהיא תבדוק מה בדיוק אפשר לעשות. אחרי המתנה קצרה היא חזרה אלי עם הסבר מפורט על מנות שאפשר לטבען. היא אפילו הציעה להקריא לי בטלפון את המרכיבים של אותן מנות מטובענות (אני חייבת להודות שאחרי שהמילה "ארטישוקים" נאמרה, הפסקתי להקשיב מרוב התלהבות) והבטיחה שיהיה מוצלח.

הגישה החיובית והאוהדת קנתה אותי בן רגע (וגם הארטישוקים המובטחים עזרו). הזמנתי מקום וקיוויתי לטוב.

כשהגענו למזללה בסביבות השעה תשע בערב, המסעדה הייתה בתפוסה חצי מלאה. מיד מצאה חן בעיניי אווירת ההמולה במקום, כמו גם העובדה שבניגוד להרבה מסעדות אחרות, השולחנות כאן לא מאוד צפופים. המארחת הובילה אותנו לשולחן שלנו והגישה לנו תפריטים.

התפריטים במזללה מסודרים בצורה קצת משונה: במקום החלוקה למנות ראשונות ועיקריות, המנות כאן מחולקות בצורה מבולבלת משהו לארבע קבוצות, שממוספרות (במקוריות רבה, יש לומר) 1-4. הקבוצה הראשונה היא קבוצה של לחמים ומאפים, הקבוצה השניה היא של מנות ראשונות, ובין הקבוצה השלישית והרביעית לא הצלחנו למצוא הבדל (המלצרית אמרה לנו אחר כך שגם היא לא בטוחה מה ההבדל ביניהן). כאן המקום לומר, למען הסר ספק, שלא מדובר במסעדה זולה: הלחמים נעים סביב 25 ש"ח למנה, הראשונות עולות בממוצע 60-70 ש"ח והעיקריות עולות בממוצע 80-90 ש"ח. אבל (ספוילר!) המזללה טעימה ונעימה, הגישה לטבעונות היא חיובית בצורה יוצאת מן הכלל, והעובדה שיש בה מנות מכל הסוגים הופכת אותה למקום האולטימטיבי לחגיגות.

אחרי עיון קצר בתפריט, הודעתי למלצרית שטיפלה בנו שאני טבעונית. היא אמנם נראתה די בקיאה בעצמה, אבל כנראה כדי למנוע אי נעימויות קראה למישהי אחרת (מלצרית אחרת, או אולי אחראית משמרת?) שקודם כל הרגיעה אותי – "יש פה הרבה מנות שאפשר ממש בקלות להפוך לטבעוניות לגמרי" – ומיד אחר כך ביררה עבורי במטבח והגיעה עם הסברים מפורטים לגבי מה אני יכולה להזמין ומה לא. מהמנות הראשונות מצאתי בעצמי מנה של סביצ'ה בורי בלי בורי שהמרכיבים שלה נראו מעניינים גם (ובעיקר) אחרי שמוציאים ממנה את הבורי. לעיקריות היא הציעה לי אחת משתי מנות טבעוניות מיוחדות: אחת  שהולכת לכיוון של ארטישוק-שעועית ירוקה-זוקיני והשניה שהולכת לכיוון של פטריות-ירקות שורש. אני, חובבת פטריות וארטישוקים ידועה, נקרעתי בין שתי אהבות גדולות. המלצרית, כשראתה שאני מתקשה להחליט, סיפרה לי שהשף אוהב טבעונים ואוהב לגוון ולהמציא מנות עבורנו, ושאני יכולה פשוט לא להחליט ואז הוא יהנדס לי משהו במטבח. אני חייבת להודות שאם יש משהו שאני אוהבת יותר מפטריות ויותר מארטישוקים זה הפתעות. הודעתי לה שזה נשמע לי נהדר ובשלב הזה חזרה המלצרית הראשונה כדי לקחת מאיתנו את ההזמנה.

מנה ראשונה: סביצ'ה בורי ללא בורי – מדובר במנה די גדולה של מעין סלט שמורכב מאטריות שעועית עם נענע, אצות, מלפפונים ובוטנים ברוטב אסיאתי קצת חריף. אני מאוד מאוד אוהבת מנות עם קריצה למטבח האסיאתי וגם במקרה הזה לא התאכזבתי. המנה הייתה מצוינת, מרעננת ועשירה בטעמים, פשוט תענוג צרוף.

נכון שזה נורא מביך לצלם במסעדות?

מנה עיקרית: קיבלתי מנה נהדרת שהכילה הכל מהכל – ארטישוק, שעועית ירוקה, זוקיני, פטריות, עגבניות צלויות וקרם חצילים. מנה יוצאת מן הכלל, עשירה, מעניינת ומגוונת. התענגתי על כל ביס (למעט קרם החציל שנשאר על הצלחת. ניסיתי לטעום ולחבב אותו, אבל עושה רושם שלא משנה כמה אני אנסה, אני פשוט לא אוהבת חצילים).

כאן המקום לציין פעם נוספת את הבקיאות הרבה שהראו המלצריות בכל הנוגע לטבעונות שלי. למשל, כשר' הזמין קובנה (במקום לחם), המלצרית הודיעה מיוזמתה שהקובנה עשויה על בסיס חמאה. כשביקשתי להזמין את הסביצ'ה בורי ללא בורי, המלצרית בדקה, גם כן מיוזמתה, שהאטריות במנה הן לא אטריות ביצים ושגם ברוטב אין מרכיבים "אסורים".

קינוח: הקינוח היחיד שהתאים לי היה קינוח של מרק טרופי עם כדורי סורבה וטפיוקה ואותו הזמנו. האמת היא שהקינוח היה החלק הפחות מלהיב בארוחה. אני מניחה שבמידה מסוימת זה לא באמת מפתיע, כי ממילא אני הייתי מאז ומעולם יותר טיפוס של שוקולד ופחות טיפוס של קינוחי סורבה ומרקי פירות. במקרה הזה, בעוד שכדורי הסורבה (פטל ומנגו, למיטב זכרוני) היו נפלאים, למרק היה טעם חזק מדי של אשכולית שלא מצא חן בעיניי בכלל.

שורה תחתונה: הביקור הראשון שלנו במזללה היה סופר-מוצלח ואין שום ספק בכלל שנחזור. וזו גם ההמלצה שלי – לא ללכת למזללה, לרוץ!

והערה אחרונה לסיום: כמו שציינתי, אני התקשרתי למזללה כמה ימים מראש כדי לוודא שבתור טבעונית אני אמצא מה לאכול וגם כדי לתת למקום heads up בנושא. אני לא בטוחה שזה הכרחי, אבל כדי למנוע אי נעימויות מציעה לכם לנהוג כמוני.

מודעות פרסומת

2 תגובות

מתויק תחת ביקורת מסעדות

2 תגובות ל-“מזללה – רוצו לשם

  1. פינגבק: אז איפה נאכל בסופ"ש? ביקורת מסעדות טבעונית | VegEnjoy – מטבח טבעוני שמח ובריא

  2. סיגל

    לא הייתי מתקרבת לשם יותר בחיים – צמחוני קיבל מנה, חשד שיש בשר, ביקש לבדוק, פעמיים אמרו 'אין', בפעם השלישית 'אולי נפל ממנה אחרת' וברביעית הודו שאכן המנה יוצאת תמיד עם בשר…איכס!! נזק לכל החיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s