בטטות במלית חיטה, עדשים ופטריות

הגשם מגיע ועמו מגיע, כמו בכל שנה, סיומו של חוזה הדירה שלנו.

יש משהו מפחיד בלגור בדירה שכורה. אתה אוהב אותה, מתרגל אליה, הופך אותה לשלך, קורא לה "בית", ואז מגיע החוזה לסיומו ואתה נבעט החוצה (בין אם באופן ישיר או באופן עקיף, על ידי העלאה לא הגיונית של שכר הדירה), ותחושת הביתיות והשייכות נמוגה לה, נשפכת מבין האצבעות. פתאום אתה מבין כמה תמים היית, שהרשית לעצמך להיקשר. בית-לא בית.

חיים על ארגזים.

חורף הוא זמן רע לעזוב את הבית שלך. כאילו שאתה לא מרגיש תלוש מספיק, נטוש מספיק, מזג האוויר והקור מוסיפים לתחושת הניכור, וההרגשה הזו של חוסר שייכות מתחדדת. ובניגוד לקיץ, בחורף אי אפשר להסתפק בסתם דירה, בחורף אתה צריך בית של ממש.

כי חורף הוא זמן רע לשינויים. חורף הוא זמן להתכרבל, להתרפק. להתכרבל בדירה זרה זה קצת כמו להתרכבל במיטה זרה, מרגיש לא נכון, לא חם מספיק, אבוד.

לבית שלך, גם אם הוא רק בית זמני, סתם דירה שכורה, יש תחושה של בית. אתה מכיר כל פינה בו. אתה מכיר את נקודות החוזק ונקודות התורפה. אתה יודע כמה זמן צריך להדליק את הדוד כדי שתהיה לך מקלחת חמה. אתה יודע על כמה מעלות צריך להעמיד את המזגן כדי שהטמפרטורה בחדר תהיה נעימה. אתה מכיר את הזיופים של התנור. אתה יודע באיזו מהכיריים יש להבה חזקה ובאיזו יש בקושי להבונת, אם בכלל. אתה יודע איזה מתגים מקצרים את החשמל בכל הדירה.

וכבר התרגלת להכל. למדת לתזמן. אתה יודע שזמן החימום של הדוד הוא בדיוק הזמן שבצק השמרים צריך כדי לסיים את התפיחה הראשונה. אתה יודע לכוון את התנור ל-200 מעלות כי הוא ממילא יגיע רק ל-180. אתה יודע איזו מנה לטגן על איזו להבה.

    

זה קשה לעזוב בית אחרי שהתרגלת ולמדת לאהוב כל פינה, כל מתג שלא עובד.
אתה מתכונן לעזיבה ופתאום הכל מרגיש סנטמינטלי. אתה מתחיל להתרפק על הזכרונות עוד לפני שעזבת. אתה מנסה להתנחם, מבשל בישולים אחרונים בדירה שלך, מאכלים שכבר הכנת, אבל פתאום לכל דבר שאתה מכין יש טעם קצת חמצמץ של פרידה וטעם קצת מלוח של דמעות. משהו מזייף, ופתאום אתה לא בטוח אם זה התנור או אתה.

אז אתה מסתפק בבישולים פשוטים, אוכל חם וביתי. כי אם אין בית, לפחות יהיה לך אוכל של בית. ואם תצליח לחמם את הבטן אז אולי, רק אולי, תצליח לחמם גם את הלב.

לפני שמתחילים…

בטטות – האידיאל הוא כמובן להשתמש למתכון הזה בבטטות ענקיות. מצד שני, לא תמיד אפשר להגשים את האידיאל ובמקרה הזה אני השתמשתי בבטטות בייבי. אגב, אם אתם לא מצליחים למצוא בטטות בכלל (או לא אוהבים), אפשר למלא במקום דלוריות או דלעות קטנות (דלעת ערמונים היא האהובה עלי, אבל היום יש בשוק מבחר כל כך עצום של דלעות שאני מזמינה אתכם פשוט לנסות ולמצוא את האהובה עליכם).

מלח גס – אפיית הבטטות על מצע של מלח גס מפיקה בטטות עם חוץ מעט קריספי ופנים רך-רך-רך. מומלץ לנסות, לא רק לטובת המתכון הזה.

טחינה – אין צורך לומר שהטחינה הכי טעימה והכי בריאה היא טחינה ביתית, שמכינים באותו רגע. אני ממליצה על שימוש בטחינה גולמית אתיופית משומשום מלא שיש לה טעם עשיר ומדהים (ובונוס: מכירים את הקטע המעצבן הזה שאחרי כמה זמן, הטחינה הגולמית שוקעת למטה ומתקשה, והשמן עולה למעלה וכדי לערבב אותם צריך לשבור איזה כף או שתיים? אז בטחינה אתיופית זה לא קורה). כדי להכין טחינה, מערבבים טחינה גולמית עם מים ביחס של 1:1, עד שמתקבלת תערובת אחידה. אם המרקם סמיך מדי, אפשר להוסיף עוד מים. מוסיפים מיץ מלימון סחוט טרי ומלח לפי הטעם.

יין לבן – אם יש לכם במקרה בקבוק יין לבן יבש פתוח במקרר, אז (1) כיף לכם, תמזגו לעצמכם כוס ותהנו. מגיע לכם, וממילא יין לבן לא מחזיק הרבה זמן פתוח (2) אפשר להוסיף כמה כפות ממנות לתוך המילוי. האלכוהול שביין מתנדף ונשאר ניחוח מדהים שמאוד מחמיא לפטריות. זה אופציונלי לחלוטין ואין שום צורך לקנות יין במיוחד עבור המתכון הזה.

ומתחילים:

מרכיבים (לשתי מנות):

  1. שתי בטטות גדולות
  2. שלושת רבעי כוס חיטה מלאה לאחר בישול
  3. שלושת רבעי כוס עדשים שחורות לאחר בישול
  4. סלסלת פטריות שמפיניון או פורטבלו או ערבוב ביניהן
  5. ארבעה גבעולי סלרי
  6. בצל סגול אחד
  7. כרובית אחת קטנה, או חצי מכרובית גדולה
  8. סומק
  9. שמן זית
  10. מלח, פלפל
  11. הרבה מלח גס
  12. להגשה: טחינה טריה
  13. אופציונלי: מעט יין לבן

הכנה:

  1. מחממים את התנור לחום של 220 מעלות.
  2. מכינים את הכרובית: מפרקים לפרחים די גדולים, מניחים בתבנית אפיה ומפזרים עליה בנדיבות שמן זית וסומק. אפשר גם קצת מלח גס. אופים 15-20 דקות עד שהיא מזהיבה והופכת קריספית. בשלב הזה אפשר לפרק את הפרחים לפרחים קטנים יותר.
  3. מכינים את הבטטות: מניחים אותן כמו שהן על מצע נדיב של מלח גס. מזלפים מעל שמן זית בנדיבות ושולחים לתנור החם עד שיתרככו (כחצי שעה, אבל כדאי להיות עירניים).
  4. מכינים את המילוי: קוצצים את הבצל והסלרי לחתיכות גסות. גם את הפטריות קוצצים את הפטריות לחתיכות גסות. אם רוצים להשתמש ברגליים של הפטריות, צריך לחתוך אותן בנפרד לחתיכות די קטנות.
  5. מחממים שמן זית במחבת וכשהוא חם מוסיפים את הבצל ומטגנים על אש נמוכה עד שהוא הופך לשקוף. מוסיפים את הסלרי וממשיכים לטגן עד שהבצל מזהיב והסלרי מתרכך. מוסיפים את הפטריות ומטגנים עד שהן מאבדות נוזלים.
  6. מוסיפים את העדשים והחיטה ומתבלים במלח ופלפל. מטגנים עוד כחצי דקה תוך כדי ערבוב כדי שהכל יתאחד, ומפסיקים. אם רוצים, אפשר להוסיף בשלב הזה מעט יין לבן. במקרה כזה, צריך לטגן עד שריח האלכוהול יוצא.
  7. מרכיבים את המנה: חותכים את הבטטה באמצע, ממלאים בתערובת העדשים-חיטה-פטריות עד שהיא כבר נשפכת מהצדדים, מפזרים מעל פרחי כרובית ומעל הכל שופכים טחינה בנדיבות.

מודעות פרסומת

3 תגובות

מתויק תחת עיקריות

3 תגובות ל-“בטטות במלית חיטה, עדשים ופטריות

  1. מירב

    נראה מצוין 🙂 במה אפשר להחליף את הסומק?

  2. אדיר!
    חייב להכין בהזדמנות 🙂
    תודה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s