קטגוריה: ביקורת מסעדות

אז איפה נאכל בסופ"ש? ביקורת מסעדות טבעונית

אחת השאלות שאני נתקלת בהן הכי הרבה מאנשים ששומעים שאני טבעונית היא "אפשר בכלל לאכול בחוץ ככה?". והתשובה היא שאפשר, ואני אפילו מאוד אוהבת לאכול בחוץ, ולמזלי היום אפשר למצוא בתל אביב מבחר לא רע בכלל של מסעדות שמציעות אופציות טבעוניות.

לקראת סוף השבוע, החלטתי לעשות פוסט מסעדות, שירכז רשימה של מסעדות מומלצות שיצא לי לבקר בהן לאחרונה (וזה בנוסף למזללה שכבר זכתה כאן לפוסט משלה). אני לא מתמקדת כאן במסעדות הטבעוניות (בודהה בורגר, השווארמה הצמחונית) שכולנו כבר מכירים, אלא דווקא במסעדות שהן גם וגם, כי הרבה פעמים אנחנו יוצאים עם חברים לא טבעונים ורוצים למצוא מקום שיענה לדרישות של כולם. בנוסף, אני משתדלת להתמקד במקומות שמציעים לא רק אוכל אלא גם אווירה נעימה שכיף לשבת בה, דבר שהוא הכרחי לא פחות כשבוחרים מסעדה.

הרשימה  הזו כמובן לא מתיימרת למצות את המסעדות הידידותיות לטבעונים בעיר, אלא רק את אלה שכבר יצא לי לנסות בעצמי.

שנתחיל?

אורנה ואלה (שנקין) – בתור מי שארוחות בוקר בחוץ היו הארוחות האהובות עליה בעולם, המחשבה שלא יצא לי לאכול כאלה יותר הייתה די מבאסת. בגלל זה שמחתי כשמסעדות שמציעות ארוחות בוקר טבעוניות התחילו לצוץ להן פתאום ברחבי העיר.

באורנה ואלה יצא לי לאכול ארוחת בוקר כבר פעמיים ואף על פי שעוד לא ניסיתי את הארוחות האחרות, אני מרשה לעצמי להגדיר את הארוחה באורנה ואלה כמצטיינת. בשני המקרים הזמנתי שקשוקה טופו עם כל הנלווים ובשני המקרים יצאתי עם חיוך מרוצה. השקשוקה מגיעה בתוך מחבת חמה עם כמות נדיבה של טופו ורוטב עגבניות, והטופו שהם משתמשים בו באורנה ואלה הוא מהמוצלחים שיצא לי לטעום (השוס הגדול #1 – טופו קדיתא, מתה לשים עליו את היד). בפעם הראשונה רוטב העגבניות הרגיש לי קצת תפל (לא משהו שקצת מלח לא יכול לפתור), בפעם השניה כבר לא היה צורך במלח.

יחד עם השקשוקה מגיעים סלסלת לחמים, סלט ירקות קצוץ, צלוחית עם עגבניות מרוסקות-טחינה-זיתים, ריבה והשוס הגדול #2 – שמנת מקדמיה. הסלט טרי וטעים, הטחינה היא טחינה וגם בגזרה הזו אין תלונות, העגבניות המרוסקות אמורות להיות חריפות והן לא, אבל כסתם עגבניות מרוסקות הן תוספת נחמדה ומרעננת. ושמנת המקדמיה? זו פשוט שלמות בצלוחית. תענוג. עם הארוחה מקבלים גם שתיה חמה ושתיה קרה (והשוס הגדול #3 – הפוך על בסיס סויה בלי תוספת תשלום!). יש להם גם עוגיות טבעוניות לא רעות שצריך להזמין בנפרד, וכיף לנשנש עם הקפה.

נקודות לשיפור: השירות.

נקודות לשימור: אתם נהדרים, תמשיכו.

קפה ברנש (בוגרשוב) – לקפה ברנש קפצתי קצת אחרי שהוא קיבל את תו התקן של vegan friendly. הרושם הראשון שלי היה אכזבה מסוימת מכך שהמלצרית לא באמת הייתה יותר מדי ויגן-פרינדלי. זה התבטא בעיקר בחוסר בקיאות בתפריט או בסימונים על גביו וביתר דיוק בכך שהיא לא באמת ידעה להגיד לי מה טבעוני ומה לא. לגבי הסימון V היא טענה שמדובר בסימון שמתייחס למנה צמחונית, ושחלק מהמנות הצמחוניות יכולות להיות גם טבעוניות. זה לא נשמע לי נכון, אבל בכל זאת החלטתי לא לקחת סיכונים וביקשתי ממנה לוודא לגבי כל מנה שהזמנתי שהיא טבעונית. באופן כללי המלצרית כן הייתה ידידותית מאוד והיא אכן הלכה לבדוק בשבילי במטבח כל שאלה ששאלתי, אבל חוסר הודאות הזה הוריד לי את רמת הביטחון בארוחה וקצת פגם בהנאה.

בסופו של דבר הזמנתי עסקית שכללה אנטיפסטי למנה ראשונה ותבשיל חומוס, עדשים וסייטן ברוטב עגבניות למנה עיקרית. האנטיפסטי היה נדיב וטעים, בוודאי כשלוקחים בחשבון שמדובר במנה ראשונה במסגרת עסקית, והתבשיל היה גם הוא טעים ומזין. הסייטן הרגיש לא מעובד מספיק, וחבל, אבל בעיניי עצם העובדה שמגישים סייטן (ולא טופו!) במסעדה שלא מוגדרת כטבעונית זה כבר שינוי מרענן ומגיע להם שאפו על זה (חוץ מזה, אם רוצים, אפשר להשמיט את הסייטן מהמנה). בנוסף, קצת התאכזבתי מכך שהאורז שמגיע עם המנה הוא אורז לבן ולא מלא, אבל לא נורא. הכרובית המטוגנת שנאכלה ממול הייתה לא רעה אבל קצת תפלה, ובאופן כללי יצא לי לטעום טובות ממנה. העסקית כוללת גם לימונדה ממנה לא טעמתי.

במקום יש עוד הרבה מנות טבעוניות, כולל ארוחות בוקר, וגם הם לא גובים אקסטרה על הפוך סויה.

נקודות לשיפור: קצת יותר מודעות של הצוות תעשה פלאים.

נקודות לשימור: המיקום, המגוון והמנות המקוריות.

קפה לואיז (רמת החייל) – אחד המקומות האהובים עלי בעיר. בית קפה עם שיק בריאותי, מנות מגוונות ומעניינות, שירות נפלא ומודעות טבעונית שלא פוגשים בכל מקום. יש בתפריט מספר די מצומצם של מנות טבעוניות, אבל הצוות שם יודע מה זה טבעוני (ועיני המלצרים לא חושכות כשהם נתקלים באחד), מצהיר שהם מאוד ידידותיים לטבעונים, ומבטיח – וגם מקיים – שהם מוכנים לטבען כמעט כל מנה בתפריט.

אז מה אוכלים שם? אני יכולה להמליץ בחום על שלוש מנות: "המנה הטבעונית", שמוגדרת בתפריט כתערובת שלושה דגנים (שעורה, אורז עגול וכוסמין), כרישה, גינג’ר, טופו, סלק ובצל ירוק אבל בפועל היא מעין ריזוטו סגול-ורוד שמומלץ בחום לאוהבי סלק, "סלט רענן" שמורכב מגרעיני שיבולת שועל, קוביות בטטה, עגבניות שרי, חמוציות, בייבי תרד, בצל ירוק, מונבטים וטופו שמחליף את הפטה במנה העיקרית, "סלט קוסקוס" שאמנם מוגדר כסלט אבל בפועל הוא פשוט קוסקוס מתובל היטב עם ירקות צלויים ורוטב טחינה שמחליף את רוטב היוגורט שבתפריט.

וכמובן, לא לפספס את המגוון העצום של השייקים והמשקאות המיוחדים שיש שם, הלחמים הטעימים שמכינים במקום ומעל הכל – ממרח השום על בסיס שמן זית, שאין מספיק מילים בעולם כדי לתאר כמה הוא טעים. יאמי. אגב, במקום יש גם מעין מעדניה קטנה שבה אפשר לקנות עוגיות טבעוניות, ממרחים, לחמים ועוד הפתעות.

לשיפור: אין מחווה שזועקת "ידידותי לטבעונים" יותר מהויתור הסמלי על מס חלב הסויה.

לשימור: הכל, ובמיוחד ממרח השום.

mezze (אחד העם) – עוד מקום שקיבל את תו התקן של ויגן פרינדלי, והוא אכן ידידותי מאוד. מרבית המנות בתפריט כבר טבעוניות ויש עוד מנות שניתן לטבען והכל נשמע נפלא ועושה חשק להזמין. יצא לי לנסות קדירת פטריות עם קישואים וגזר ביין לבן, על אורז מלא ועם רוטב קשיו לימוני – מנה מעניינת וטעימה, וחבל רק שלא מכילה רכיב חלבוני; אורז שחור עם שעועית אזוקי, קוביות דלעת ועגבניות מיובשות – טעימה אבל סטנדרטית; וסנדוויץ' טבחים עם טחינה, עגבניה וחביתה טבעונית שהיה טעים, מפתיע ומשביע ביותר.

סנדוויץ' (נחלת בנימין) – מעין סנדוויצ'יית גורמה לא טבעונית בעליל, שמציעה מדי יום גם סנדוויץ' טבעוני למהדרין. בעצם מדובר בסנדוויץ' עם מגוון של ירקות שמשתנה מדי פעם – הרבה עלים ירוקים, ארטישוק, טפנד זיתים, עגבניה קונפי, ממרח חצילים, קישואים וכו'. הסנדוויצ'ים מאוד טעימים ובהחלט מאוד מגוונים יחסית לסנדוויצ'ים שפוגשים בדרך כלל בעיר. המקום עצמו קטן ואין בו הרבה מקומות ישיבה, אבל אפשר להסתדר. אם אין מקום, כמובן שאפשר גם לקחת בטייק אווי. שווה.

בית תאילנדי (בוגרשוב) – לצד התפריט הרגיל מציע המקום תפריט צמחו-טבעוני שהמנות הטבעוניות מסומנות בו בצורה ברורה. חבל שאי אפשר לטבען את מנות הנודלס (למיטב זכרוני, אף אחת ממנות הנודלס איננה טבעונית), אבל עדיין אפשר להנות מסלט פפאיה, תבשילי חלב קוקוס וירוקים תאילנדיים מוקפצים. מסעדה שתמיד כיף לחזור אליה.

אונמי (הארבעה) – ה-סושיה הן מבחינת איכות הסושי והן מבחינת היחס לטבעונים. לסושי שלהם קשה למצוא מתחרים וגם לרמת ההבנה שלהם באוכל של טבעונים. המלצרים שם תמיד מוכנים לפרט, לבדוק, להחליף ולהרכיב כך שאנחנו נקבל את הרולים שלנו בלי רכיבים מהחי. והרולים שלהם הרבה יותר מעניינים מאשר סתם מלפפון-אבוקדו (בלי לפגוע ברול המלפפון-אבוקדו הקלאסי). בנוסף לרולים הקיימים, אם נחה עליכם הרוח, אפשר לקחת כבסיס כל רול ירקות שקיים בתפריט ולהוסיף לו עוד ירקות והפתעות. מומלץ.

 

בתאבון!

2 תגובות

מתויק תחת ביקורת מסעדות

מזללה – רוצו לשם

"בוא נצא לאכול איפשהו, בא לי מסעדה טובה," אמרתי לר' לפני כמה ימים ובן רגע עיניו חשכו.

ר' לא אמר הרבה, אבל יכולתי לראות שהוא מודאג. הרי המסעדות הרגילות שלנו, אלה שנהגנו לצאת אליהן יחד, הן מסעדות שרחוקות מרחק שנות אור מטבעונות. אז זה כמובן נחמד להיות טבעונית בבית, וחדוות הבישול המחודשת שתקפה אותי היא ודאי לא משהו שר' יתלונן עליו, אבל לצאת עם זה החוצה, למסעדה רגילה? להסביר למלצרים מה אני אוכלת ומה אני לא אוכלת, להתחיל לפרק מנות לגורמים? אין ספק שהרגע שבו חברתו חובבת הפיין דיינינג תחליט לקחת את השגעון הטבעוני החדש שלה צעד אחד קדימה הדיר מנוחה מעיניו.

"בטח," הוא אמר לבסוף. "רק תבחרי לאן את רוצה ללכת."

הפעם היה זה התור שלי להיבהל (ואולי מלכתחילה הדאגה הייתה רק בראש שלי?). גם בלי להריץ בראש את כל רשימת המסעדות האהובות עלי, ידעתי שרובן ככולן לא יתאימו לנו יותר. אז לאן הולכים? אחרי חיפוש מסיבי של ביקורות באינטרנט, הרמתי כמה ימים מראש טלפון חששני משהו למזללה. "אני טבעונית," גמגמתי בטלפון. "יש סיכוי שיהיה לי מה לאכול אצלכם?"

כבר ברגע הראשון הבחורה בצדו השני של הקו הפתיעה. היא ידעה מה זה אומר שאני טבעונית ומה בדיוק אני לא אוכלת והודיעה לי בחביבות שהיא תבדוק מה בדיוק אפשר לעשות. אחרי המתנה קצרה היא חזרה אלי עם הסבר מפורט על מנות שאפשר לטבען. היא אפילו הציעה להקריא לי בטלפון את המרכיבים של אותן מנות מטובענות (אני חייבת להודות שאחרי שהמילה "ארטישוקים" נאמרה, הפסקתי להקשיב מרוב התלהבות) והבטיחה שיהיה מוצלח.

הגישה החיובית והאוהדת קנתה אותי בן רגע (וגם הארטישוקים המובטחים עזרו). הזמנתי מקום וקיוויתי לטוב.

כשהגענו למזללה בסביבות השעה תשע בערב, המסעדה הייתה בתפוסה חצי מלאה. מיד מצאה חן בעיניי אווירת ההמולה במקום, כמו גם העובדה שבניגוד להרבה מסעדות אחרות, השולחנות כאן לא מאוד צפופים. המארחת הובילה אותנו לשולחן שלנו והגישה לנו תפריטים.

התפריטים במזללה מסודרים בצורה קצת משונה: במקום החלוקה למנות ראשונות ועיקריות, המנות כאן מחולקות בצורה מבולבלת משהו לארבע קבוצות, שממוספרות (במקוריות רבה, יש לומר) 1-4. הקבוצה הראשונה היא קבוצה של לחמים ומאפים, הקבוצה השניה היא של מנות ראשונות, ובין הקבוצה השלישית והרביעית לא הצלחנו למצוא הבדל (המלצרית אמרה לנו אחר כך שגם היא לא בטוחה מה ההבדל ביניהן). כאן המקום לומר, למען הסר ספק, שלא מדובר במסעדה זולה: הלחמים נעים סביב 25 ש"ח למנה, הראשונות עולות בממוצע 60-70 ש"ח והעיקריות עולות בממוצע 80-90 ש"ח. אבל (ספוילר!) המזללה טעימה ונעימה, הגישה לטבעונות היא חיובית בצורה יוצאת מן הכלל, והעובדה שיש בה מנות מכל הסוגים הופכת אותה למקום האולטימטיבי לחגיגות.

אחרי עיון קצר בתפריט, הודעתי למלצרית שטיפלה בנו שאני טבעונית. היא אמנם נראתה די בקיאה בעצמה, אבל כנראה כדי למנוע אי נעימויות קראה למישהי אחרת (מלצרית אחרת, או אולי אחראית משמרת?) שקודם כל הרגיעה אותי – "יש פה הרבה מנות שאפשר ממש בקלות להפוך לטבעוניות לגמרי" – ומיד אחר כך ביררה עבורי במטבח והגיעה עם הסברים מפורטים לגבי מה אני יכולה להזמין ומה לא. מהמנות הראשונות מצאתי בעצמי מנה של סביצ'ה בורי בלי בורי שהמרכיבים שלה נראו מעניינים גם (ובעיקר) אחרי שמוציאים ממנה את הבורי. לעיקריות היא הציעה לי אחת משתי מנות טבעוניות מיוחדות: אחת  שהולכת לכיוון של ארטישוק-שעועית ירוקה-זוקיני והשניה שהולכת לכיוון של פטריות-ירקות שורש. אני, חובבת פטריות וארטישוקים ידועה, נקרעתי בין שתי אהבות גדולות. המלצרית, כשראתה שאני מתקשה להחליט, סיפרה לי שהשף אוהב טבעונים ואוהב לגוון ולהמציא מנות עבורנו, ושאני יכולה פשוט לא להחליט ואז הוא יהנדס לי משהו במטבח. אני חייבת להודות שאם יש משהו שאני אוהבת יותר מפטריות ויותר מארטישוקים זה הפתעות. הודעתי לה שזה נשמע לי נהדר ובשלב הזה חזרה המלצרית הראשונה כדי לקחת מאיתנו את ההזמנה.

מנה ראשונה: סביצ'ה בורי ללא בורי – מדובר במנה די גדולה של מעין סלט שמורכב מאטריות שעועית עם נענע, אצות, מלפפונים ובוטנים ברוטב אסיאתי קצת חריף. אני מאוד מאוד אוהבת מנות עם קריצה למטבח האסיאתי וגם במקרה הזה לא התאכזבתי. המנה הייתה מצוינת, מרעננת ועשירה בטעמים, פשוט תענוג צרוף.

נכון שזה נורא מביך לצלם במסעדות?

מנה עיקרית: קיבלתי מנה נהדרת שהכילה הכל מהכל – ארטישוק, שעועית ירוקה, זוקיני, פטריות, עגבניות צלויות וקרם חצילים. מנה יוצאת מן הכלל, עשירה, מעניינת ומגוונת. התענגתי על כל ביס (למעט קרם החציל שנשאר על הצלחת. ניסיתי לטעום ולחבב אותו, אבל עושה רושם שלא משנה כמה אני אנסה, אני פשוט לא אוהבת חצילים).

כאן המקום לציין פעם נוספת את הבקיאות הרבה שהראו המלצריות בכל הנוגע לטבעונות שלי. למשל, כשר' הזמין קובנה (במקום לחם), המלצרית הודיעה מיוזמתה שהקובנה עשויה על בסיס חמאה. כשביקשתי להזמין את הסביצ'ה בורי ללא בורי, המלצרית בדקה, גם כן מיוזמתה, שהאטריות במנה הן לא אטריות ביצים ושגם ברוטב אין מרכיבים "אסורים".

קינוח: הקינוח היחיד שהתאים לי היה קינוח של מרק טרופי עם כדורי סורבה וטפיוקה ואותו הזמנו. האמת היא שהקינוח היה החלק הפחות מלהיב בארוחה. אני מניחה שבמידה מסוימת זה לא באמת מפתיע, כי ממילא אני הייתי מאז ומעולם יותר טיפוס של שוקולד ופחות טיפוס של קינוחי סורבה ומרקי פירות. במקרה הזה, בעוד שכדורי הסורבה (פטל ומנגו, למיטב זכרוני) היו נפלאים, למרק היה טעם חזק מדי של אשכולית שלא מצא חן בעיניי בכלל.

שורה תחתונה: הביקור הראשון שלנו במזללה היה סופר-מוצלח ואין שום ספק בכלל שנחזור. וזו גם ההמלצה שלי – לא ללכת למזללה, לרוץ!

והערה אחרונה לסיום: כמו שציינתי, אני התקשרתי למזללה כמה ימים מראש כדי לוודא שבתור טבעונית אני אמצא מה לאכול וגם כדי לתת למקום heads up בנושא. אני לא בטוחה שזה הכרחי, אבל כדי למנוע אי נעימויות מציעה לכם לנהוג כמוני.

2 תגובות

מתויק תחת ביקורת מסעדות