קטגוריה: ירקות

פאי איכרים שגם רועים יאהבו

בקרי שישי מוקדשים אצלי בדרך כלל לקניות. זו מטלה שפעם חיבבתי יותר והיום אני עושה בחוסר חשק מוחלט, ממש כמו מרבית מטלות הבית האחרות.

היתרון המרכזי של קניות בבוקר שישי הוא שבזכותן יש לי מצרכים טריים לבישולים של שישי אחר הצהרים. וככה אני מוצאת את עצמי מטיילת בין מדפי הסופר ונותנת לדמיון שלי להתפרע. אני מתכננת מה אני אעשה מהתרד, מה אכין מהפטריות, איך אשתמש בתפוחים. הרבה פעמים התוצאה היא שאני חוזרת עם המון מצרכים שנשארים אחר כך בלתי מנוצלים. אבל במקרים אחרים אני חוזרת עם מלאי מכובד של ירקות טריים (אם מניחים, כמובן, שהירקות בסופר הם אכן טריים)והמון-המון מוטיבציה להכין מהם מטעמים.

יום שישי אחר הצהרים הוא יום מושלם לבשל מאכלים שדורשים כמות גדולה של ירקות שונים, כאלה שהסיכוי למצוא את כולם במקרר שלי באופן מקרי בסתם יום של אמצע שבוע הוא קלוש ביותר. זה הזמן לתבשילים עשירים שמורכבים ממצרכים שקניתי במיוחד – בניגוד למאכלים של שאר השבוע, שמבוססים במידה רבה על חיסול שאריות.

פאי האיכרים הזה נופל איפשהו בין לבין. במקור מדובר בפאי רועים שהוא בעצם מאכל-חיסול-שאריות קלאסי. לוקחים שאריות של בשר, משפצרים קצת, מכסים בשאריות של פירה, דוחפים לתנור ויוצא מה שיוצא. בגרסה הטבעונית, המילוי של הפאי מורכב ממגוון של ירקות שמבושלים להם יחדיו בחדווה רבה. כמובן שככל שיש יותר סוגים של ירקות, כך המילוי יוצא טעים יותר. שווה להשקיע ולגוון, אם כי אני מניחה שאם יש צורך דוחק, אפשר לחזור למקורות (לפחות באופן רעיוני, כי הרי הבשר עדיין מחוץ לתחום) ולהשתמש במתכון הזה כמחסל השאריות שהוא נועד להיות.

לפני שמתחילים…

טחון מן הצומח – זה הניסיון הראשון שלי עם הטחון של טבעול והוא לא רע בכלל בעיניי. בכל אופן, לא חייבים להשתמש בו ואפשר בקלות להחליף אותו בכמות זהה של שבבי סויה מיובשים אחרי השריה של כ-10 דקות במים וסחיטה.

פירה – אני חייבת להודות שמעולם לא נמניתי על חובבי הפירה. לא ששנאתי את הטעם, כמו שזה תמיד נראה לי בזבוז זמן מוחלט וחוסר אפקטיביות משווע למעוך את תפוחי האדמה למחית מוזרה. הפעם, לאחר מעיכת תפוחי האדמה והבטטות יחד, תיבלתי והוספתי מעט חלב סויה, טעמתי כדי לבדוק את התיבול והופתעתי מכמה שהפירה יצא טעים, קרמי ומתקתק. לכן, אני ממליצה להכין את הפירה בדיוק לפי המרכיבים המפורטים. אם בכל זאת אתם מעדיפים להיפטר מהבטטות או לוותר על חלב הסויה, אני לא אוכל למנוע את זה מכם.

מולסה בלקסטרפ – אחד המוצרים שקניתי כשרק החלטתי להיות טבעונית היה המולסה בלקסטרפ. המולסה מהסוג הזה עשירה מאוד בסידן וברזל, היא לא מתוקה ויש לה ריח מעושן שחשבתי שישתלב יפה במתכון מהסוג הזה. לכן, לא להחליף את המולסה בסילאן או במייפל. אם אין לכם מולסה בלקסטרפ – ואני באמת לא חושבת שזה מוצר נחוץ במיוחד – אפשר לנסות להחליף ברוטב אחר, למשל ברביקיו, או להשמיט לחלוטין ולחפות באמצעות יתר התבלינים. אני רק רוצה להדגיש שאני לא משתמשת ברוטב ברביקיו ולכן אני לא יכולה להבטיח שזה יתאים. אם אתם משתמשים ואוהבים, תנסו.

 

מתחילים:

מרכיבים לפירה:

  • 3 בטטות בינוניות
  • 5 תפוחי אדמה קטנטנים (או שניים גדולים)
  • רבע כוס חלב סויה לא ממותק
  • מלח, פלפל

למילוי:

  • בצל סגול אחד גדול
  • 4-5 שיני שום בינוניות
  • 2 גזרים בינוניים
  • גמבה אחת גדולה
  • שתיים-שלוש עגבניות בשלות בינוניות קלופות
  • סלסלת פטריות שמפיניון
  • 100-150 ג' גרגרי אפונה עדינה קפואה
  • חצי חבילה (200 ג') טחון מן הצומח של טבעול
  • צרור פטרוזיליה
  • רבע כוס יין אדום יבש
  • חצי כפית כמון
  • חצי כפית פפריקה מעושנת
  • כף-כף וחצי מולסה בלקסטרפ (אופציונלי)
  • פתיתי צ'ילי חריף לפי הטעם
  • מלח, פלפל
  • 2 כפות שמן קנולה

הכנה:

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
  2. קולפים את תפוחי האדמה והבטטות וחותכים לקוביות גדולות. מניחים את תפוחי האדמה בסיר, מכסים במים ומביאים לרתיחה. אחרי שהמים רותחים מנמיכים את האש, מכסים את הסיר ומבשלים כעשרים דקות. אחרי עשרים דקות אפשר להוסיף את הבטטות ולבשל את כל הסיפור עשרים דקות נוספות. כשמוכן, מורידים מהאש, שופכים את המים, מועכים היטב ומוסיפים בהדרגה את חלב הסויה והתבלינים עד שנוצר פירה כתמתם וקרמי.
  3. בזמן שתפוחי האדמה והבטטות מתבשלים, מכינים את המילוי: קוצצים גס את כל הירקות ואת הפטרוזיליה ומסדרים אותם כך שאפשר יהיה להוסיף אותם בהדרגה למחבת. מחממים מחבת, מוסיפים שמן ומטגנים את הבצל עד שהוא מתחיל להזהיב. מוסיפים שום וגזר. כשהם מתחילים להתרכך, מוסיפים את הגמבה. מטגנים כך כמה דקות ואז מוסיפים את הטחון. אחרי עוד כמה דקות טיגון, מוסיפים את הפטריות. מטגנים עד שהן מתחילות לאבד מצורתן. מוסיפים את האפונה, העגבניות, הפטרוזיליה, היין, המולסה והתבלינים. ממשיכים לטגן עוד כרבע שעה עד שהאלכוהול מתאדה וכל הירקות מתרככים.
  4. מעבירים את תערובת המילוי לתוך תבנית. מעליה מסדרים את הפירה ומיישרים באמצעות מזלג.
  5. אופים כחצי שעה, עד שהחלק העליון משחים מעט.

מודעות פרסומת

6 תגובות

מתויק תחת ירקות, עיקריות

סלט צבעוני של סוף הקיץ

"מה סלט, מה?" ס' מתפרצת עלי מיד כשהמלצר מסיים לקחת מאיתנו את ההזמנה. "אם אני כבר יוצאת לאכול בחוץ, אני אנצל את זה כמו שצריך ולא אבזבז את זה על ערימה של עלי חסה עם מלח."

"אני אוהבת סלטים," אני מתגוננת בקול ענות חלושה. "ולא כל הסלטים הם ערימה של עלי חסה."

"עדיין, סלט זה סתם ערימה של ירקות. זה לא אוכל."

מפגשי השלמת פערים הם מפגשים מוזרים. עצם העובדה שיש פערים שצריך להשלים מבטיחה שלל שתיקות מעיקות, שיחות מעושות וסיפורים מאולצים.

"אז מה קורה?" ס' שואלת ואני מנסה לחשוב מאיפה אני מתחילה בכלל לענות על השאלה הזו ושוקעת בתוך עצמי, משתתקת. אני מסתכלת על ס'. גם היא שותקת עכשיו, שקועה במנה שלה כמו שרק מישהי שמנצלת כמו שצריך את ההזדמנות לאכול בחוץ יכולה לשקוע במנה. בזוית העין אני קולטת התחלה של חיוך. העיניים שלה קצת נוצצות. נדמה לי ששני אלה לא קשורים לאוכל, אבל אני כבר לא יודעת לומר בודאות. פעם ידעתי.

במפגשים כאלה, מפגשי השלמת פערים, נאמר הרבה, אבל גם לא נאמר כלום. מילים עומדות על קצה הלשון, מנסות להתגלגל החוצה אבל נשארות תקועות. משפטים מתחילים להיאמר ונקטעים. ושוב שתיקה. האוויר בינינו ספוג בגעגוע. האווירה מוכרת, אבל קשה להתעלם מאי הנוחות, מהתחושה הקשה של ההחמצה.

באופן טבעי השיחה בורחת למחוזות מוכרים. במקום לגשר על הפערים בהווה, אנחנו חוזרות שוב ושוב לחוויות עבר משותפות, דשות בהן הלוך וחזור. גם זה נעים. כל אחת מנסה ללקט את הזכרונות המוצלחים ביותר, לדלג על אלה שעלולים להכאיב למי מאיתנו, אם כי נדמה לי שבשלב מסוים שתינו שמות לב שהחיפוש הזה אחר סיפורים מלפני עידן ועידנים רק מדגישה את התהום הפעורה בינינו היום. ושוב השקט הזה.

"איך היה הסלט שלך בסוף?" ס' שואלת, בעיקר כדי להפיג את הדממה ואני אומרת לה שלא משהו, למרות שדווקא היה לי טעים, כי נדמה לי שתשובה כזו תהיה פרודוקטיבית יותר לשיחה בינינו.

ואני צודקת.

"כי סלט זה סתם ערימה של ירקות, זה לא אוכל!" מכריזה ס' בהבעת ניצחון. החיוך שלה מתרחב ומאיר את כל בית הקפה. אני, שזוכרת תקופות פחות מחויכות, שמחה לראות שדבר פעוט כמו ערימה של ירקות גורם לה לחייך ככה. באופן אוטומטי אני נדבקת ממנה ומחייכת בעצמי. נדמה לי שהאווירה הופכת נינוחה יותר.

כמה הערות לפני שמתחילים:

פלפל קלוי – בואו נשים את זה על השולחן כבר עכשיו: מעולם לא הכנתי פלפל קלוי במיוחד לצורך שילובו במתכון כלשהו. העניין הוא שאני אוכלת פלפלים טריים רק כשהם ממש טריים, קשים ומתפצחים. ברגע שהם מתחילים להתרכך, אני לא מסוגלת לאכול אותם יותר ובמצב כזה, קליית פלפלים היא פשוט הדרך הטובה ביותר לנצל אותם עד הסוף. התוצאה היא שפלפלים קלויים הם מוצר די קבוע במקרר שלי. זה כל כך טעים ולא פחות חשוב, זה כל כך פשוט – מחממים תנור לחום גבוה, חותכים את הפלפלים לחצאים (כמובן מנקים אותם מהגרעינים), אופים 25-30 דקות עד שהם משחימים ומתרככים, דוחפים אותם לתוך שקית, קושרים, ונותנים להם להזיע עד שהם מתקררים. כשהם קרים, בגלל אפקט השקית, אפשר לקלף אותם בקלי קלות. אתם מוזמנים להכין פלפלים קלויים במיוחד עבור המתכון הזה, או להחליף את הפלפל הקלוי בפלפל אדום טרי (ולו כדי לשמור על הצבעוניות), או לאמץ את השיטה שלי ולדאוג למלאי קבוע של פלפלים קלויים וככה לחסוך את הדילמה ולהרוויח תוספת נהדרת לסנדוויצ'ים, סלטים, ועוד המון מנות אחרות.

עלי בייבי – בעצם, אפשר להשתמש באיזה עלים ירוקים שאתם מעדיפים – בייבי, רוקולה, רוקט, בייבי תרד. הכל עובד. הדבר היחיד שחשוב פה זה להוריד לעלים את הגבעול, ולקצוץ אותם היטב. אני השתמשתי ברוקולה, אגב.

חיטה – גם החיטה כאן היא לא מנדטורית. אפשר להחליף אותה באורז, בורגול, קוסקוס – מה שאתם מעדיפים. אני אוהבת חיטה בעיקר בגלל המרקם הכיפי והנגיס שהיא מקבלת אחרי בישול, אבל לא חייבים. אם בוחרים כן להשתמש בחיטה, אני ממליצה להשרות אותה מספר שעות לפני הבישול. הבישול עצמו די פשוט – שמים הרבה מים רותחים בסיר, מוסיפים את החיטה ומלח, מבשלים 25-30 דקות בסיר מכוסה ומסננים בתום הבישול. רק אל תשכחו לטעום ולוודא שהחיטה הגיעה למרקם שמוצא חן בעיניכם לפני שמסננים את המים.

שזיפים – הכוונה היא לשזיפים השחורים-סגולים החמצמצים, אלה שמבפנים יש להם צבע בורדו יפהפה. אני בטוחה שיש להם גם שם יפה, כי לזנים השונים של השזיפים יש שמות יפהפיים (סנטה רוזה, למשל), אבל האמת היא שאני פשוט לא יודעת לקשר בין זן השזיף לבין השם שלו. אולי תמונה תעזור.

ואחרון חביב: סלרי – אני יודעת, אני יודעת. סלרי?! מי אוהב סלרי בכלל? אבל בסלט הזה הוא עובר טיגון קצר, הטעם שלו הופך למעודן הרבה יותר והוא משתלב יפה מאוד בסלט. אם לא שכנעתי אתכם, אפשר לוותר עליו.

ומתחילים…

מרכיבים:

  • כוס-כוס וחצי חיטה מלאה (אחרי בישול)
  • פלפל צהוב אחד
  • פלפל אדום קלוי אחד
  • גזר אחד גדול
  • 2-3 גבעולי סלרי
  • צרור נדיב של עלי בייבי ללא גבעולים
  • חצי בצל סגול
  • 2 שזיפים
  • מעט שמן לטיגון הסלרי

לרוטב:

  • מיץ מחצי לימון
  • כפית סילאן
  • 2 כפות שמן זית
  • מלח, פלפל לפי הטעם

הכנה:

  1. קוצצים את כל הירקות דק-דק-דק. את הפלפל, הפלפל הקלוי, הגזר, עלי הבייבי, הבצל והשזיפים  מערבבים בקערה יחד עם החיטה.
  2. מטגנים את הסלרי הקצוץ עד שהוא מזהיב מעט ומערבבים עם שאר רכיבי הסלט.
  3. מערבבים היטב את כל רכיבי הרוטב, שופכים מעל הסלט ומערבבים היטב.
  4. אוכלים בתאבון רב.

כמו רמזור מקולקל.

זה כבר יותר טוב.

הצבעים, הצבעים.

השארת תגובה

מתויק תחת ירקות, סלטים