תגית: בטטות

בטטות במלית חיטה, עדשים ופטריות

הגשם מגיע ועמו מגיע, כמו בכל שנה, סיומו של חוזה הדירה שלנו.

יש משהו מפחיד בלגור בדירה שכורה. אתה אוהב אותה, מתרגל אליה, הופך אותה לשלך, קורא לה "בית", ואז מגיע החוזה לסיומו ואתה נבעט החוצה (בין אם באופן ישיר או באופן עקיף, על ידי העלאה לא הגיונית של שכר הדירה), ותחושת הביתיות והשייכות נמוגה לה, נשפכת מבין האצבעות. פתאום אתה מבין כמה תמים היית, שהרשית לעצמך להיקשר. בית-לא בית.

חיים על ארגזים.

חורף הוא זמן רע לעזוב את הבית שלך. כאילו שאתה לא מרגיש תלוש מספיק, נטוש מספיק, מזג האוויר והקור מוסיפים לתחושת הניכור, וההרגשה הזו של חוסר שייכות מתחדדת. ובניגוד לקיץ, בחורף אי אפשר להסתפק בסתם דירה, בחורף אתה צריך בית של ממש.

כי חורף הוא זמן רע לשינויים. חורף הוא זמן להתכרבל, להתרפק. להתכרבל בדירה זרה זה קצת כמו להתרכבל במיטה זרה, מרגיש לא נכון, לא חם מספיק, אבוד.

לבית שלך, גם אם הוא רק בית זמני, סתם דירה שכורה, יש תחושה של בית. אתה מכיר כל פינה בו. אתה מכיר את נקודות החוזק ונקודות התורפה. אתה יודע כמה זמן צריך להדליק את הדוד כדי שתהיה לך מקלחת חמה. אתה יודע על כמה מעלות צריך להעמיד את המזגן כדי שהטמפרטורה בחדר תהיה נעימה. אתה מכיר את הזיופים של התנור. אתה יודע באיזו מהכיריים יש להבה חזקה ובאיזו יש בקושי להבונת, אם בכלל. אתה יודע איזה מתגים מקצרים את החשמל בכל הדירה.

וכבר התרגלת להכל. למדת לתזמן. אתה יודע שזמן החימום של הדוד הוא בדיוק הזמן שבצק השמרים צריך כדי לסיים את התפיחה הראשונה. אתה יודע לכוון את התנור ל-200 מעלות כי הוא ממילא יגיע רק ל-180. אתה יודע איזו מנה לטגן על איזו להבה.

    

זה קשה לעזוב בית אחרי שהתרגלת ולמדת לאהוב כל פינה, כל מתג שלא עובד.
אתה מתכונן לעזיבה ופתאום הכל מרגיש סנטמינטלי. אתה מתחיל להתרפק על הזכרונות עוד לפני שעזבת. אתה מנסה להתנחם, מבשל בישולים אחרונים בדירה שלך, מאכלים שכבר הכנת, אבל פתאום לכל דבר שאתה מכין יש טעם קצת חמצמץ של פרידה וטעם קצת מלוח של דמעות. משהו מזייף, ופתאום אתה לא בטוח אם זה התנור או אתה.

אז אתה מסתפק בבישולים פשוטים, אוכל חם וביתי. כי אם אין בית, לפחות יהיה לך אוכל של בית. ואם תצליח לחמם את הבטן אז אולי, רק אולי, תצליח לחמם גם את הלב.

לפני שמתחילים…

בטטות – האידיאל הוא כמובן להשתמש למתכון הזה בבטטות ענקיות. מצד שני, לא תמיד אפשר להגשים את האידיאל ובמקרה הזה אני השתמשתי בבטטות בייבי. אגב, אם אתם לא מצליחים למצוא בטטות בכלל (או לא אוהבים), אפשר למלא במקום דלוריות או דלעות קטנות (דלעת ערמונים היא האהובה עלי, אבל היום יש בשוק מבחר כל כך עצום של דלעות שאני מזמינה אתכם פשוט לנסות ולמצוא את האהובה עליכם).

מלח גס – אפיית הבטטות על מצע של מלח גס מפיקה בטטות עם חוץ מעט קריספי ופנים רך-רך-רך. מומלץ לנסות, לא רק לטובת המתכון הזה.

טחינה – אין צורך לומר שהטחינה הכי טעימה והכי בריאה היא טחינה ביתית, שמכינים באותו רגע. אני ממליצה על שימוש בטחינה גולמית אתיופית משומשום מלא שיש לה טעם עשיר ומדהים (ובונוס: מכירים את הקטע המעצבן הזה שאחרי כמה זמן, הטחינה הגולמית שוקעת למטה ומתקשה, והשמן עולה למעלה וכדי לערבב אותם צריך לשבור איזה כף או שתיים? אז בטחינה אתיופית זה לא קורה). כדי להכין טחינה, מערבבים טחינה גולמית עם מים ביחס של 1:1, עד שמתקבלת תערובת אחידה. אם המרקם סמיך מדי, אפשר להוסיף עוד מים. מוסיפים מיץ מלימון סחוט טרי ומלח לפי הטעם.

יין לבן – אם יש לכם במקרה בקבוק יין לבן יבש פתוח במקרר, אז (1) כיף לכם, תמזגו לעצמכם כוס ותהנו. מגיע לכם, וממילא יין לבן לא מחזיק הרבה זמן פתוח (2) אפשר להוסיף כמה כפות ממנות לתוך המילוי. האלכוהול שביין מתנדף ונשאר ניחוח מדהים שמאוד מחמיא לפטריות. זה אופציונלי לחלוטין ואין שום צורך לקנות יין במיוחד עבור המתכון הזה.

ומתחילים:

מרכיבים (לשתי מנות):

  1. שתי בטטות גדולות
  2. שלושת רבעי כוס חיטה מלאה לאחר בישול
  3. שלושת רבעי כוס עדשים שחורות לאחר בישול
  4. סלסלת פטריות שמפיניון או פורטבלו או ערבוב ביניהן
  5. ארבעה גבעולי סלרי
  6. בצל סגול אחד
  7. כרובית אחת קטנה, או חצי מכרובית גדולה
  8. סומק
  9. שמן זית
  10. מלח, פלפל
  11. הרבה מלח גס
  12. להגשה: טחינה טריה
  13. אופציונלי: מעט יין לבן

הכנה:

  1. מחממים את התנור לחום של 220 מעלות.
  2. מכינים את הכרובית: מפרקים לפרחים די גדולים, מניחים בתבנית אפיה ומפזרים עליה בנדיבות שמן זית וסומק. אפשר גם קצת מלח גס. אופים 15-20 דקות עד שהיא מזהיבה והופכת קריספית. בשלב הזה אפשר לפרק את הפרחים לפרחים קטנים יותר.
  3. מכינים את הבטטות: מניחים אותן כמו שהן על מצע נדיב של מלח גס. מזלפים מעל שמן זית בנדיבות ושולחים לתנור החם עד שיתרככו (כחצי שעה, אבל כדאי להיות עירניים).
  4. מכינים את המילוי: קוצצים את הבצל והסלרי לחתיכות גסות. גם את הפטריות קוצצים את הפטריות לחתיכות גסות. אם רוצים להשתמש ברגליים של הפטריות, צריך לחתוך אותן בנפרד לחתיכות די קטנות.
  5. מחממים שמן זית במחבת וכשהוא חם מוסיפים את הבצל ומטגנים על אש נמוכה עד שהוא הופך לשקוף. מוסיפים את הסלרי וממשיכים לטגן עד שהבצל מזהיב והסלרי מתרכך. מוסיפים את הפטריות ומטגנים עד שהן מאבדות נוזלים.
  6. מוסיפים את העדשים והחיטה ומתבלים במלח ופלפל. מטגנים עוד כחצי דקה תוך כדי ערבוב כדי שהכל יתאחד, ומפסיקים. אם רוצים, אפשר להוסיף בשלב הזה מעט יין לבן. במקרה כזה, צריך לטגן עד שריח האלכוהול יוצא.
  7. מרכיבים את המנה: חותכים את הבטטה באמצע, ממלאים בתערובת העדשים-חיטה-פטריות עד שהיא כבר נשפכת מהצדדים, מפזרים מעל פרחי כרובית ומעל הכל שופכים טחינה בנדיבות.

3 תגובות

מתויק תחת עיקריות

פאי איכרים שגם רועים יאהבו

בקרי שישי מוקדשים אצלי בדרך כלל לקניות. זו מטלה שפעם חיבבתי יותר והיום אני עושה בחוסר חשק מוחלט, ממש כמו מרבית מטלות הבית האחרות.

היתרון המרכזי של קניות בבוקר שישי הוא שבזכותן יש לי מצרכים טריים לבישולים של שישי אחר הצהרים. וככה אני מוצאת את עצמי מטיילת בין מדפי הסופר ונותנת לדמיון שלי להתפרע. אני מתכננת מה אני אעשה מהתרד, מה אכין מהפטריות, איך אשתמש בתפוחים. הרבה פעמים התוצאה היא שאני חוזרת עם המון מצרכים שנשארים אחר כך בלתי מנוצלים. אבל במקרים אחרים אני חוזרת עם מלאי מכובד של ירקות טריים (אם מניחים, כמובן, שהירקות בסופר הם אכן טריים)והמון-המון מוטיבציה להכין מהם מטעמים.

יום שישי אחר הצהרים הוא יום מושלם לבשל מאכלים שדורשים כמות גדולה של ירקות שונים, כאלה שהסיכוי למצוא את כולם במקרר שלי באופן מקרי בסתם יום של אמצע שבוע הוא קלוש ביותר. זה הזמן לתבשילים עשירים שמורכבים ממצרכים שקניתי במיוחד – בניגוד למאכלים של שאר השבוע, שמבוססים במידה רבה על חיסול שאריות.

פאי האיכרים הזה נופל איפשהו בין לבין. במקור מדובר בפאי רועים שהוא בעצם מאכל-חיסול-שאריות קלאסי. לוקחים שאריות של בשר, משפצרים קצת, מכסים בשאריות של פירה, דוחפים לתנור ויוצא מה שיוצא. בגרסה הטבעונית, המילוי של הפאי מורכב ממגוון של ירקות שמבושלים להם יחדיו בחדווה רבה. כמובן שככל שיש יותר סוגים של ירקות, כך המילוי יוצא טעים יותר. שווה להשקיע ולגוון, אם כי אני מניחה שאם יש צורך דוחק, אפשר לחזור למקורות (לפחות באופן רעיוני, כי הרי הבשר עדיין מחוץ לתחום) ולהשתמש במתכון הזה כמחסל השאריות שהוא נועד להיות.

לפני שמתחילים…

טחון מן הצומח – זה הניסיון הראשון שלי עם הטחון של טבעול והוא לא רע בכלל בעיניי. בכל אופן, לא חייבים להשתמש בו ואפשר בקלות להחליף אותו בכמות זהה של שבבי סויה מיובשים אחרי השריה של כ-10 דקות במים וסחיטה.

פירה – אני חייבת להודות שמעולם לא נמניתי על חובבי הפירה. לא ששנאתי את הטעם, כמו שזה תמיד נראה לי בזבוז זמן מוחלט וחוסר אפקטיביות משווע למעוך את תפוחי האדמה למחית מוזרה. הפעם, לאחר מעיכת תפוחי האדמה והבטטות יחד, תיבלתי והוספתי מעט חלב סויה, טעמתי כדי לבדוק את התיבול והופתעתי מכמה שהפירה יצא טעים, קרמי ומתקתק. לכן, אני ממליצה להכין את הפירה בדיוק לפי המרכיבים המפורטים. אם בכל זאת אתם מעדיפים להיפטר מהבטטות או לוותר על חלב הסויה, אני לא אוכל למנוע את זה מכם.

מולסה בלקסטרפ – אחד המוצרים שקניתי כשרק החלטתי להיות טבעונית היה המולסה בלקסטרפ. המולסה מהסוג הזה עשירה מאוד בסידן וברזל, היא לא מתוקה ויש לה ריח מעושן שחשבתי שישתלב יפה במתכון מהסוג הזה. לכן, לא להחליף את המולסה בסילאן או במייפל. אם אין לכם מולסה בלקסטרפ – ואני באמת לא חושבת שזה מוצר נחוץ במיוחד – אפשר לנסות להחליף ברוטב אחר, למשל ברביקיו, או להשמיט לחלוטין ולחפות באמצעות יתר התבלינים. אני רק רוצה להדגיש שאני לא משתמשת ברוטב ברביקיו ולכן אני לא יכולה להבטיח שזה יתאים. אם אתם משתמשים ואוהבים, תנסו.

 

מתחילים:

מרכיבים לפירה:

  • 3 בטטות בינוניות
  • 5 תפוחי אדמה קטנטנים (או שניים גדולים)
  • רבע כוס חלב סויה לא ממותק
  • מלח, פלפל

למילוי:

  • בצל סגול אחד גדול
  • 4-5 שיני שום בינוניות
  • 2 גזרים בינוניים
  • גמבה אחת גדולה
  • שתיים-שלוש עגבניות בשלות בינוניות קלופות
  • סלסלת פטריות שמפיניון
  • 100-150 ג' גרגרי אפונה עדינה קפואה
  • חצי חבילה (200 ג') טחון מן הצומח של טבעול
  • צרור פטרוזיליה
  • רבע כוס יין אדום יבש
  • חצי כפית כמון
  • חצי כפית פפריקה מעושנת
  • כף-כף וחצי מולסה בלקסטרפ (אופציונלי)
  • פתיתי צ'ילי חריף לפי הטעם
  • מלח, פלפל
  • 2 כפות שמן קנולה

הכנה:

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות.
  2. קולפים את תפוחי האדמה והבטטות וחותכים לקוביות גדולות. מניחים את תפוחי האדמה בסיר, מכסים במים ומביאים לרתיחה. אחרי שהמים רותחים מנמיכים את האש, מכסים את הסיר ומבשלים כעשרים דקות. אחרי עשרים דקות אפשר להוסיף את הבטטות ולבשל את כל הסיפור עשרים דקות נוספות. כשמוכן, מורידים מהאש, שופכים את המים, מועכים היטב ומוסיפים בהדרגה את חלב הסויה והתבלינים עד שנוצר פירה כתמתם וקרמי.
  3. בזמן שתפוחי האדמה והבטטות מתבשלים, מכינים את המילוי: קוצצים גס את כל הירקות ואת הפטרוזיליה ומסדרים אותם כך שאפשר יהיה להוסיף אותם בהדרגה למחבת. מחממים מחבת, מוסיפים שמן ומטגנים את הבצל עד שהוא מתחיל להזהיב. מוסיפים שום וגזר. כשהם מתחילים להתרכך, מוסיפים את הגמבה. מטגנים כך כמה דקות ואז מוסיפים את הטחון. אחרי עוד כמה דקות טיגון, מוסיפים את הפטריות. מטגנים עד שהן מתחילות לאבד מצורתן. מוסיפים את האפונה, העגבניות, הפטרוזיליה, היין, המולסה והתבלינים. ממשיכים לטגן עוד כרבע שעה עד שהאלכוהול מתאדה וכל הירקות מתרככים.
  4. מעבירים את תערובת המילוי לתוך תבנית. מעליה מסדרים את הפירה ומיישרים באמצעות מזלג.
  5. אופים כחצי שעה, עד שהחלק העליון משחים מעט.

6 תגובות

מתויק תחת ירקות, עיקריות